הבעיה ב-AI-assisted development היא כמה מהר אפשר לשכנע את עצמך שהכול ירוק, אחרי שהקוד כבר איבד צורה.
Test until green
Repair loop ממושמע
מה זה בעצם מצב ירוק
מצב ירוק הוא יותר מ-build שעובר. הוא מצב שבו אפשר להסביר מה שונה, למה השינוי היה נכון, אילו בדיקות כיסו אותו ומה עדיין עלול להישבר לידו.
כש-AI עוזר לכתוב או לתקן, הפיתוי הוא להתייחס לכל כשל כמו תקלה מקומית. בפועל, הרבה מהכשלים נובעים מכך שהשינוי כבר הפסיק להיות קטן וברור.
קודם לזהות מה נשבר
ה-loop הכי מזיק נראה ככה. טסט נופל. שולחים את השגיאה למודל. המודל מתקן משהו. טסט אחר נופל. חוזרים. נראה יעיל. בפועל זאת דרך מנומסת לאבד שליטה על הקשר הסיבתי.
לפני כל תיקון, להכריע איזו שכבה נשברה: קוד המוצר, הטסט, חוזה API, הנחת סביבה, dependency צדדי. בלי זה המודל ממלא מקום שבו השיפוט נעדר.
דיפים קטנים עדיין מנצחים
AI מייצר יותר קוד בדקה. הכלל שדיפים קטנים בטוחים יותר עדיין בתוקף. דיף קטן נותן blast radius מצומצם, רוורס קל, review ברור, קלות להבין אם הבעיה נפתרה או רק זזה הצידה.